מזדהה איתכם! תחושת החוסר אונים ממש לא נעימה, לעיתים ההורה מחפש את הכפתור ללחוץ על הילד והופ שישחרר..

למה זה קורה?

הילד לא מבין איך עושים בשירותים או שמפחד לשחרר

להלן כמה טיפים:

1. תנוחת ישיבה נוחה– נסו לעבור לשחרור שתן בישיבה, בדקו שהילד יושב יציב על האסלה מצאו תנוחה שבה הרגליים גבוהות יותר מהמותניים כך לילד יהיה קל יותר לשחרר.
2. זמנים קבועים– קחו בזמנים הקשורים לסדר היום כשקמים בבוקר, שחוזרים מהגן וכו'
3. 3. דאגו לחוויה נעימה בשירותים תו"כ הסחת דעת- הכינו את חדר השירותים כחדר נעים ומזמין: מוזיקה מרגיעה, תאורה מרגיעה, משחקי תחושה המטרה שלילד יהיה תחושה של חדר רוגע ותו"כ ישחרר בלי לשים לב (כמובן שאתם ההורים משמעותיים ביותר! באווירת רוגע בחדר)
4. עברו לסיר– אם הצורך להיות בשירותים ארוך מדי תנסו לעבור לסיר שבו האמא יכולה לתת חיבוק תו"כ (בהמשך תצטרכו להרגיל לעשות בשירותים)
5. פעילויות שמעודדות שחרור:

שתן- מים חמימים- נסו לתת לילד לשחק מעט עם מים חמים בכפות הרגליים וברגלים. יש ילדים שנעזרים בשמיעת קול של מים זורמים.

צואה- תרגילים להרפיית שרירים טבעתים- ניפוח בלונים, בועות סבון, חלילית, משרוקית ועוד (אפשר תו"כ ישיבה על האסלה לתת לילד לשחק בכיסא צמוד כך שהילד יצטרך להתכופף)

6. הגבירו הזדמנויות להצלחה– תנו לילד הרבה לשתות (במיוחד שתיה מתוקה/ שוקו/ קולה) כך שהילד יצטרך יותר פעמים לשירותים ותגבירו חוויות הצלחה

כמובן! שמצליח, לחזק בצורה דרמטית שירצה להצליח פעם נוספת

בהצלחה!!

חני והצוות

דבר ראשון! הפחיתו לחץ! אין ילד שבסוף לא יהיה גמול גם אם זה נראה כרגע רחוק… הפחיתו דיבור על הנושא.

ולחלק המעשי.

1. דאגו שהשירותים יהיה מקום נעים לילד. קשטו ביחד איתו את קירות השירותים. אם לא מסכים להכנס נסו לקשט את הדלת. 
2. הכניסו לשיח הביתי את השירותים. אמא הולכת, אבא הולך, למה הולכים? איך מרגישים קודם ואיך אח"כ.
3. דרגו את המשימה לשלבים ותנו את החיזוקים כל פעם בהתקדמות של שלב קטן לדוג' נגיעה באסלה, עליה על סולם הישבנון, ישיבה עם בגדים באסלה סגורה, ישיבה עם בגדים באסלה פתוחה, ישיבה ללא מכנס, ישיבה ללא חיתול וכו'

עברו משלב אחד לשני רק כאשר הילד רכש ביטחון בשלב הקודם.

4. נסו לעבור לסיר. 

הסיר נייד והילד יכול לשבת אליו בכל חדרי הבית ובהמשך הגבילו לשבת בסיר רק בחדר השירותים ואח"כ עברו לאסלה.

ושוב- כמה שנראה שהתהליך ארוך ורחוק בסופו של דבר הילד בטוח יהיה גמול!!!! השתדלו להנות מהרגעים היפים והפחיתו לחץ ומתח שיגרמו לילד לנסיגה.

דבר ראשון טיסה נעימה וחופשה מבורכת.

*בודאי לקראת הטיסה והחופשה אתם מכינים את הילד ומספרים לו מה הולך להתרחש. תוסיפו לסיפור גם את השירותים לדוג' נישן במלון יהיה בחדר מיטה לאבא ולאמא וגם לך. ויהיה בחדר גם שירותים, ניסע לגן שעשועים גדול שיהיה שם שירותים וכו'

*הביאו מהבית את הישבנון שיהיה לילד משהו מוכר בהרבה בלתי מוכר.

*כל מקום שאתם מגיעים אליו הראו לילד את השירותים של המקום החדש. 

*כמובן שחזקו את הילדון בפרס/ ממתק בהתאם לצורך.

*בקשר לטיסה- אין לי מושג מה היעד שבחרתם ומה אורך הטיסה אך אם אתם מרגישים שיהיה קשה לילד.

בטיסה בלבד! הלבישו לילד תחתון טיטול. הסבירו לילד שהטיסה מאד ארוכה וא"א לקום לשירותים ולכן קנינו לו תחתונים של מטוס. הראו לילד שאפשר להוריד את התחתון טיטול כמו תחתון ולהשתמש איתו בשירותים.

בהצלחה! וטיסה נעימה

חני והצוות

בגיל 3–3.5 מצופה שהילד יוכל לדבר במשפטים בני 3–5  מילים, לבטא רעיון שלם, לשאול שאלות ("מה זה?", "איפה אבא?", "מי בא איתי?") ולספר חוויות קצרות.
לדוגמה: "אני רוצה סוכריה אדומה", "הילדה בוכה, נשבר לה המשחק

ברוב המקרים, בגיל הזה צפויה הפקה נכונה של צלילים פשוטים:
ב, פ, מ, נ, ד, ת, ק, ג, ל, י, ח.

צלילים כמו ש, צ, ר, ז, ס נרכשים בשלבים מאוחרים יותר – ואין ציפייה לשליטה מלאה בהם בגיל 3–3.5.

בגיל 3 מצופה שהילד ישתמש בלפחות  500מילים שונות.
הוא כבר לא משתמש רק בשמות של חפצים – אלא גם בפעלים (רוצה, אוכל, משחק), תארים (גדול, חם, מתוק), מילות שאלה (למה, איפה), מילות יחס (על, בתוך), שמות גוף (אני, אתה, שלי) ועוד.

הדרך הטובה ביותר היא לדבר איתו תוך כדי פעילויות יומיומיות.
למשל:

• בזמן הכנת ארוחה – לשיים פעולות: "לחתוך עגבנייה", "אני מוזגת מים"
• בזמן משחק – לתאר את הפעולה: "המכונית נוסעת מהר", "הבובה נרדמה"
• בזמן טיול – להתייחס למה שרואים: "ראית את הכלב? הוא קופץ על הדשא"

שיחה טבעית, עשירה, ובגובה העיניים – היא הכלי הטוב ביותר לפיתוח השפה.

בגיל 3 ומעלה כבר מצופה מהילד לדבר במשפטים בני לפחות 2–3 מילים.
אם הילד עדיין נשאר בשלב של מילה בודדת (כמו "מים", "אוטו", "עוד") לאורך זמן – כדאי לפנות להערכה.
זו יכולה להיות אינדיקציה לעיכוב שפתי – גם אם הוא מבין היטב.

אפשר לעצור רגע לפני שנותנים לו את מה שהוא רוצה, ולתת דוגמה: "מה אתה רוצה?"
רצית להגי תן לי מים?"
חוזרים על הבקשה במילים, בקול רגוע, ומחזקים כל ניסיון לבטא.

חשוב לא להקדים אותו כל הזמן, ולא לנחש מיד אלא לאפשר לו לנסות בעצמו

בגיל צעיר, ילדים לעיתים “ממציאים” מילים – כחלק מתהליך רכישת שפה. הם נותנים שמות לחפצים או אנשים באופן שאינו דומה לשמם המקורי, אבל בגיל 3–3.5, השימוש במילים צריך להיות רובו מדויק ומובן ודומה למקור.
אם הילד מדבר בשפה שרק המשפחה מבינה, או שנשמע כמו "ג'יבריש" – יש מקום לפנייה לקלינאית תקשורת.

הבנה טובה היא בסיס חשוב, אבל בגיל הזה כבר אמורה להיות גם יכולת הבעה מילולית ברורה. פער בין הבנה להבעה הוא תמרור אזהרה – ומצדיק בירור מקצועי.

כדאי לדבר בשפה עשירה, פשוטה, טבעית ולא מתיילדת. מצד אחד לא צריך "תינוקית" – ומצד שני לא משפטים מסובכים.
הכי נכון: משפטים מלאים וברורים בגובה העיניים.

למשל:
"אני חותכת את התפוח. אתה רוצה חתיכה?"
ולא:
"תפוח, אמא עושה, הנה קח!"

התפתחות בקצב אישי אפשרית כל עוד הקצב עדיין בתוך התחום התקין.
אם הילד לא עומד בכמה מאבני הדרך המרכזיות – מבחינת כמות מילים, הרכב משפטים, מובנות הדיבור או יוזמה תקשורתית – מומלץ לקבוע פגישה עם קלינאית תקשורת.

בדיקה מוקדמת יכולה למנוע קשיים בהמשך – בגן, בלמידה ובקשרים חברתיים.

מחקרים רבים מראים שחשיפה לשתי שפות לא גורמת לעיכוב שפתי. ילדים דו־לשוניים מסוגלים ללמוד שתיים ואף יותר שפות במקביל – וההתפתחות הלשונית שלהם לרוב תקינה.

אבל אם יש קושי בולט ברכישת שפה אחת (כמו אוצר מילים דל, משפטים מקוצרים או קושי ביוזמה), מומלץ לא להעמיס על הילד שפה נוספת באותו שלב, ולתת עדיפות זמנית לשפה אחת מרכזית בבית.

המטרה היא לחזק את היסודות – ולא לוותר על השפה השנייה. כאשר הילד יתחזק בשפה הראשונה, ניתן להרחיב את החשיפה.

* חשוב לדעת: מה שקובע את ההתפתחות הוא עושר השפה ואיכות הקשר, לא מספר השפות.

דאגו שהילד יאהב את חדר השירותים לדוג' לקשט עם מדבקות את הקיר או הישבנון, שחקו עם הילד משחק אהוב עליו בחדר השירותים. 

אל תדברו עם הילד לעשות בשירותים. התרכזו רק במשימה שהילד יכנס לחדר השירותים בשמחה ויסכים לשבת על האסלה. בשלב הראשוני ניתן אפילו עם בגדים.

קודם כל הורים יקרים שחררו!!!! והפחיתו לחץ מיותר מהילדה. דאגו שהמסר יעבור "לא נורא שתפספסי זה בסדר ננקה אח"כ" כשמפספסת אמרו לה: "נכון עכשיו את מרגישה נעים יותר בגוף שלך פעם אחרת תעשי בשירותים"

בהצלחה לכולם!!!

גזירה היא מיומנות שמתפתחת בהדרגה. החל מגיל 3 ניתן להגיש לילד מספרים (כמובן שתוך השגחה ושמירה על זהירות). בכדי לתרגל פתיחה וסגירה של המספריים ניתן תחילה לתרגל גזירה של פלסטלינה או בצק ובהמשך לתרגל גזירה של בריסטול ולאחר מכן דף. בגיל 3 וחצי כבר אפשר לצפות לגזירה לאורך קו ישר

עד גיל 5 זה נחשב תקין שהילד עובד מידי פעם עם 2 הידיים ולא עם אחת קבועה. עם זאת, ילדים רבים יראו כבר העדפה מובהקת לשימוש באחת הידייפ כבר בגיל 3.

בהערכה מאוד גסה אגיד שבגיל 4 נצפה להעתקת שם ובגיל 5 לכתיבה עצמאית. כמובן שזה תלוי גם באורך השם ובאותיות שהוא כולל. כתיבה של אותיות הכוללות אלכסונים כמו מ', צ', א' היא יותר מאתגרת.

שאלה נפוצה!

בהרבה בתים טובים עם תנאים מעולים נמצא ילדים רבים ומתקוטטים,

ראשית חשוב שנפנים: הילדים שלנו הם לא הכרטיס ביקור שלנו.

בהרבה מצבים של מריבות, צעקות בין ילדים, ופעמים אף הרמת ידיים בין אחיום/ות,

ההורה מתוסכל : איך יכול להיות שכך מתנהגים בביתי- אין סיכוי! לי– אין ילדים שרבים!

ואז גם אם ההורה לא מתערב בפועל- הוא כבר תפוס בלבו עם העניין וממילא הילד יודע שההורה "הצטרף" לחגיגה,

כי ילד מרגיש מה מקפיץ אותנו , ומה שואב אותנו אליו להתנהגות השלילית. 

זה לא משנה מה נגיב, השאלה מה נרגיש!

(דרך אגב לא ניתן להסביר כאן בקצרה, כי נושא זה צריך להרחיב ע"מ להבין,

אך ברור שלילד יש מטרה "להרוויח" שייכות מההורה בצורה מוטעית , ע"י שההורה עסוק בו)

ככל שנהיה חכמים ונבין שאם שני ילדים רבים בביתי,

הם מדוייקים אחד לשני כאחים,

והם מספיק בוגרים ואוהבים ע"מ להסתדר לבד,

וככל שלא ניכנס לזירה, ונשאיר להם את האחריות להסתדר לכשירצו- הם יצליחו לעשות זאת מהר מאוד כפי שנכנסו לכך מהר,

כמובן אין הכוונה לילדים קטנים מאוד שפעמים עושים מעשים פיזיים חסרי מחשבה שיכולים להוות סכנה,

כגון לדחוף פעוט וכד', פעמים התיווך וההסבר שלנו מחוייבים כהורה.

בד"כ הגדולים יותר כשרבים הם המקפיצים אותנו,

אז באנה נביט מהצד ונראה כמה יפה הם מסתדרים….

וכשם שלא היו צריכים אותנו ע"מ לריב,

בד"כ הם מוכיחים כי גם לא צריכים אותנו ע"מ להסתדר- כמובן לפי הבחירה שלהם!

שיתוף:

באחת הקבוצות שיתפה אם למס' ילדים בגיל היסודי והעל יסודי על תסכול בעניין,

היא סיפרה שאותה זה מתסכל כשהתאומות רבות והם כביכול הגדולות בבית (בנות תיכון)

ואילו בעלה אפילו "לא שומע " את המריבות.

הוא אומר לה: "גם אני רבתי עם אחי ואנחנו מסתדרים מצויין, גדלנו, עזבי אותם"

שאלתי אותה:

"האם כשאת לא בבית גם המריבות בכזה סדר גודל?"

היא השיבה : "פחות, אבל הם משתדלות להתקשר ולעדכן אחת על השניה כשהן במריבה…בכעס….בצעקות…" וכו'.

שאלתי אותה:

"ומה קרה כשלא היית זמינה אי פעם? הם המשיכו לספר לטלפון? או המשיכו לצעוק עד שתגיעי גם לאחר מס' שעות? או הסתדרו אולי?"

היא השיבה : "הם יודעות להסתדר מצויין , אבל רק כשהן רוצות"

הצעתי לה: "את מוכנה להיות על תקן צופה ולא משתפת פעולה ושופטת ביניהן, זה קשה!…כשאת רגילה להיות אישת הצדק…. אבל תנסי….

היום כשתחזרי הביתה , אם תראי שהן במריבה תגיבי כשאת לא בתמונה"

לא נתתי לה עיצה מעשית מה כן לעשות,

כי אני מאמינה בהורה שהתשובות כיצד לפעול הן אצלו,

אך תחשבי איך לא "להישאב" ולא להיות בדינמיקה שהן מאוד רוצות שתהיי חלק,

היא הלכה הביתה,,,,ואכן איך שפתחה את הדלת אחת התאומות רצה אליה בעצבים ושיתפה בכעס את מה שמתחולל כרגע ביניהן במריבה,

תראו מהו כח של הורה!

היא הבינה את העניין,

לקחה דף ועט ואמרה:

"שניה, בדיוק עכשיו אני חוזרת משיעור על מריבות בבית, ואני צריכה לרשום ש.ב. אתן מוכנות להמשיך לריב ….אני צריכה לשכתב את המריבה , זה יעזור לי מאוד"

באותו הרגע נגמרה המריבה, הבנות הביטו זו בזו ואמרו: "ממש לא, לא קשור, אנחנו לא רבות…."

והיא כותבת…..אך לא היה מה לכתוב!

לאחר כחודשיים של עבודה טובה של האם, ללא אומר ודברים,

פשוט האמינה בהן, נטרלה את עצמה ממריבותיהן, עניין המריבות פחת ב-90%…..כמעט שכחה ששיתפה.

הורים יקרים:

אנחנו לא הסיבה להתנהגות הילד,

אנחנו בהחלט המטרה,

הילד רוצה אותנו איתו ולפעמים הוא מתבלבל ו"שואב" אותנו אליו בדרך שלילית,

אנחנו שלו ואיתו תמיד 24/7!

אבל לא מתבלבלים מההתנהגות השלילית שבחר בה.

בהצלחה!

בהחלט! צוות הגן שמות לב היטב לכל ילד בתקופת ההסתגלות וממשיכות לעקוב לאורך השנה. אם אנחנו מבחינות בקושי רגשי, הסתגלות איטית או בעיה חברתית כלשהי – נעדכן את ההורים בשיחה אישית ונתכנן יחד דרך פעולה מתאימה, בשיתוף פעולה מלא.

אנחנו מקבלות את הרגשות של הילד בלי לשפוט – נותנות לו מקום להתגעגע ומנסות להרגיע בדרכים שהוא מגיב אליהן: שיחה רכה, חיבוק, עיסוק בפעילות שהוא אוהב או הצעה לשבת ליד מבוגר עד שירגיש בטוח. יש ילדים שמקבלים חפץ מעבר מהבית וזה עוזר. המטרה היא לעזור לו לפתח ביטחון אישי ולהבין שההורה תמיד חוזר.

בהחלט. השבוע הראשון מותאם לילדים חדשים – מתחילים בשעות קצרות בהדרגה .. אנחנו מאפשרות להורים להיות נוכחים בפתיחה חגיגית אחהצ וביום הפתיחה הראשון . כדי לעזור בהפרדה. 

זו תגובה טבעית בתחילת השנה. במקרים כאלו אנחנו נותנות לו תמיכה רגשית, הרבה הקשבה, חום וסבלנות. משתדלות להסיח את דעתו דרך משחק או פעילות מוכרת, ובמידת הצורך יושבות לידו עד שירגיש מוכן להשתלב. אנחנו גם שומרות על קשר עם ההורים ועדכונים שוטפים – כדי ליצור גשר של אמון בין הבית לגן.

אנחנו יוזמות משחקים קבוצתיים פשוטים, פעילויות בזוגות, ומשבצות את הילדים בקבוצות קטנות כדי לעזור להם להכיר אחד את השני. בנוסף, אנחנו משקיעות בתצפית כדי לזהות ילדים שעדיין מתקשים ויוזמות עבורם חיבורים רגישים עם אחרים. במקרים מסוימים נעודד שיתופי פעולה כמו בנייה משותפת או ציור זוגי.

כן. בתחילת השנה אנחנו מקיימות פעילויות היכרות, מעגלי שיחה, טקסי בוקר קבועים, ושירים שמחזקים תחושת יחד. כל ילד מקבל מקום אישי , מגירה אישית  , אנחנו שומרות על סדר יום קבוע, ויוצרות אווירה שבה כל ילד מרגיש שרואים אותו ומכירים אותו בשם. התחושה הזו בונה את הביטחון העצמי ומחזקת את תחושת השייכות לגן.